חורף 2024. מיכל פורת, בוגרת גלי צה"ל, יוצאת לשירות מילואים שבו היא עורכת את התוכנית הפופולרית "קולה של אמא". פעמיים בשבוע היא נחשפת למפגש עם חיילים בשטח – ועם השטח באופן כללי. "אם בעבודה שלי בסיילספורס התפקיד שלי הוא לספר את הסיפורים של העובדים, אז שם אני מספרת את הסיפורים של החיילים ושל האימהות. אני מתייחסת לזה כפרויקט תיעודי", היא אומרת בהתרגשות.
ואין ספק שמיכל, Manager, Social Media and Creative Content בסיילספורס, יודעת דבר או שניים על סיפורים – ובעיקר על הדרכים לספר אותם.
אז מה בעצם מהות התפקיד שלך?
"אני עוסקת בתחום שמוכר בשם 'מיתוג מעסיק', שבעצם נוגע למיצוב של מקום העבודה בתעשייה. אנחנו הרי מכירות את המרקטינג של המוצר או של החברה, אבל כאן מדובר על החברה כמקום עבודה. ובנקודה הזו, התפקיד שלי מקבל כמה התפצלויות: לצד העבודה על המותג של החברה בעמודים הרשמיים, אני עובדת הרבה עם העובדים על המותג האישי שלהם. אני לא כותבת עבורם את התוכן, אבל מאפשרת במה לתכנים שכבר נמצאים אצלם בראש – אבל לא תמיד הם יודעים לתת להם את המקום. זה יכול להיות בפרופילים האישיים בלינקדאין, באמצעות פודקאסט של מרכז הפיתוח שלנו, בבניית הרצאות וקורסים ועוד".
למה נקודת המבט של העובדים כל כך חשובה?
"העובדים, בדיוק כמו המוצר ואפילו יותר, הם הלב של החברה. מה שהם עושים יכול להיתפס כלפי חוץ כמעניין ומושך – בטח אם הוא מסופר בצורה אותנטית. הם גם מייצגים את החברה – מה שתורם ונותן מקום לכל אחד ואחת. המכלול הזה מתרכז לעבודה שלי, שהמרכז שלה הוא תוכן וקריאייטיב".
מה את הכי אוהבת בתפקיד?
"לפגוש אנשים ולהבין ביחד איתם את הסיפור שלהם. לפעמים מדובר באנשים שמעולם לא עשו עליהם פוסט בפייסבוק, שמעולם לא דיברו בפודקאסט. במשך חמש, עשר או עשרים שנה הם קמים בכל בוקר לעבודה ולא מבינים עד כמה הניסיון שלהם יכול להיות משמעותי עבור אנשים אחרים. ביחד איתם, אני מנסה לפצח איך ממסגרים את הדבר הזה לאייטם או לפריט תוכן שיכול לעשות שינוי בחיי אנשים אחרים. אני מאוד אוהבת לראות איך הקסם הזה קורה שוב ושוב: אדם שאומר לי שאין לו על מה לדבר, ופתאום שומע את עצמו מדבר – ומבין עד כמה הוא יודע. אני אוהבת לאפשר לאנשים את הבמה הזו".
מאחורי המיקרופון: הכוח הרדיופוני
את הניסיון הרדיופוני מיכל מביאה מגלי צה"ל, שם שירתה שלוש שנים ומאז השחרור משדרת מעל לעשור ברדיו FM99. "בכל מה שקשור לסיפור סיפורים, אני מאמינה מאוד בכוח הרדיופוני או של פודקאסטים. לעומת המדיום הטלוויזיוני, הרדיו מוריד מעט מהלחץ. את מדברת למיקרופון ואף אחד לא רואה אותך. זה מדיום שמאוד מאפשר, במיוחד עבור מי שאינם עושים זאת באופן קבוע. ברדיו ובפודקאסטים אני מרגישה הכי בבית".
מיכל מספרת שהפודקאסט של סיילספורס, העונה לשם People Before Code, נולד לאחר תהליך ארוך שנועד לקבוע את הפורמט הנכון לו. עד כה היא ראיינה בו יותר מ-60 עובדות ועובדים, ששוחחו עמה על נושאים שונים – מתחומים מקצועיים ועד סיפורי התנדבות. עיון ברשימת הפרקים הקצרים והקלים להאזנה, כוללת נושאים מעוררי סקרנות, כגון "איך לתת ולקבל פידבק", "איך לשפר את האנגלית שלנו", "איך מקימות קבוצת נשים פנים-ארגונית", "איך לעודד איזון בית-עבודה" ועוד.
"מעבר לערך של זה כלפי חוץ, מה שהפודקאסט נותן לאנשים הוא מדהים. אנשים מבינים לפתע שהם מומחים בתחומים שונים. זו מעין טפיחה על השכם שמתאפשרת בזכות הפודקאסט. הפודקאסט הוא כלי למעורבות של עובדים, לצד התחושה הטובה שלהם וההבנה שהם יכולים לתרום הרבה לאחרים".
מה את אוהבת בסיילספורס?
"בעבר עבדתי בעיקר בחברות קטנות או בגופי תקשורת, כך שלהגיע לקורפורייט אמריקאי יכול להיראות בהתחלה מאיים, אבל מה שמדהים בסיילספורס ישראל ספציפית הוא שאנחנו הכי ישראלים שיש. יש פה אווירה של עשייה, הסטרט-אפ ניישן טבוע בכל אחד, בין אם מדובר בלהרים התנדבות, בעבודה המקצועית, ובכך שהאנשים מאוד נחמדים ואדיבים. מעבר לזה, אני אוהבת את העובדה שסיילספורס באמת רואה את האנשים. אני למשל לוקחת שיעורי תופים ואפילו מקבלת תקציב כדי לעשות את זה. ממש כמו שהייתי ילדה והלכתי ללמוד לנגן. כאן מתעדפים את העובדים בכל שלב, מה שבאופן אישי מאוד תורם ל-Well Being שלי. ובכלל, החיים בישראל לחוצים, קשים ומאתגרים, אז הידיעה שמקום העבודה רואה אותך היא חשובה".
היכן את רואה את סיילספורס בשנים הקרובות?
"אני רואה אותה ממשיכה להיות מובילה טכנולוגית. כשאנחנו מדברות על מהפכות ה-Chat GPT או של בינה מלאכותית גנרטיבית, אני רואה איך החברה מנצלת את הטכנולוגיות האלה, ועדיין נותרת עם הרגליים על הקרקע. היא מבינה שבסופו של דבר, בלי המוחות האנושיים הדברים לא יתקיימו בצורה הטובה ביותר. הערכים של סיילספורס מדברים בעד עצמם – ברור שכשאדם תורם וטוב לו, הוא עובד טוב יותר. המודל הזה ימשיך ויצליח".
אם היית יכולה לעשות כל דבר – מה היה הטייטל שלך היום?
אחרי השחרור המשכתי ברדיו וגם בטלוויזיה, ומשם אל עולם הסושיאל, שבו עבדתי כפרילאנס עם עמותות, מפלגות ומוסדות תרבות. ילדים בני 18 שואלים אותי איך הגעתי לסושיאל. אני עונה שפשוט הייתי שם כשזה רק התחיל. יש הרבה קסם בלראות משהו כל כך מטורף שמשתנה מולך – וחווית את זה בצורה הכי גולמית. בין לבין, עשיתי תואר ראשון במזרח תיכון ויחסים בינלאומיים ותואר שני ביחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים. ואם נחזור לשאלה שלך, הייתי רוצה להיות חוקרת באקדמיה, לעסוק בגילוי של דברים חדשים ודרכים טובות לשפר את העולם דרך האקדמיה. אולי יום אחד עוד אעשה את זה".
"כמו סשן פסיכולוגי"
בשלב זה של השיחה מיכל מפתיעה ומספרת שיש לה גם פודקאסט אישי, שאותו הקימה לפני כחצי שנה עם הדס לבב. לדבריה, מדובר ברעיון שהתבשל בראשה במשך זמן רב: ליצור משהו לטובת קהילת הלהט"ב בישראל. "כשאני גדלתי – ולפעמים גם היום – 'הומו' ו'לסבית' נחשבו כקללה. כיום, כשאני במקום של אישה לסבית מחוץ לארון, אני רוצה לתת משהו בחזרה לנוער – וגם לאנשים בגילי".
בפודקאסט שלה, "יוצאות", היא והדס מראיינות בכל פעם יוצא או יוצאת מהארון. "יש מי שמתארים את זה כסשן פסיכולוגי, רק שהוא בחינם ומשודר לעולם", היא צוחקת. "אני מקבלת תגובות מדהימות, מעבר לכל מה שיכולתי לדמיין. אנחנו שומעות על בני נוער שיצאו מהארון בזכות הפודקאסט, כי הוא נתן להם כוח. היו אנשים שאמרו לי 'חשבתי שאני היחיד בעולם שמרגיש ככה' או 'זה גרם לי להשלים עם הילד הדחוי שהייתי'. אנחנו אמנם מדברות על יציאה מהארון, אבל הרבה מהמאזינים שלנו הם סטרייטים שמזדהים עם חוויות ההתבגרות וחוויות חברתיות אחרות".
בנוסף לשלל עיסוקיה, מיכל מובילה גם את Outforce, קבוצת השוויון הלהט"בית בסיילספורס. זוהי אחת מקבוצות השוויון הראשונות שהוקמו. מדובר בקבוצות שמורכבות מעובדים שמתאגדים סביב מטרה או נושא משותף. "אנחנו מנסים לקדם שיח מכיל יותר, התנדבויות, לקדם תמיכה בעמותות – ואנחנו עושים את זה במסגרת אירועים שונים".
נשמע שהקפנו את כל התחביבים שלך?
"אני גם מאוד אוהבת לבשל! בתור ילדה לא הייתי אוכלת כלום, בירקות לא נגעתי ואת הפסטה אכלתי בלי הרוטב. כשעברתי לגור בירושלים, הייתי צריכה לבשל לעצמי, וככה התחלתי ללמוד לבשל. בניגוד לאפייה, בישול זה הדבר הכי יצירתי בעולם. וזה גם אחד הדברים שבהם אני הכי יצירתית. אני מסתכלת על המצרכים שיש לי ומתחילה לחשוב מה אני מוציאה מחומרי הגלם האלה. כן, בדיוק כמו שאני מוציאה סיפורים מבני אדם".
בואו להכיר עוד א.נשים מסיילספורס, כאן.
