6 עובדות ועובדי סיילספורס, 4 שאלות, דבלין אחת – ואינספור חוויות: כולם מדברים בשבחי דבלין, אבל איך באמת נראים חיי היומיום בבירת אירלנד?
מיטל בוחבוט יניב, Regional Sales Manager, רן וויזר, Regional Sales Manager בסיילספורס, עידו שניידרובר, Account Executive, בן פרנקו, Senior Account Executive, שני אדם, Senior Account Executive-fintech sector ואוהד שוורץ, Territory Account Executive 5, מספרים על החוויות, ההפתעות והמקומות הכי אהובים עליהם בעיר. וגם: מה הדבר הישראלי שהכי חסר להם?
מה הדבר שהכי הימם אותך בתרבות בדבלין?
עידו (שנה וחצי בעיר): "יש פה סולידריות יוצאת דופן. זה קצת מזכיר את הסיפורים של ההורים או של הסבא והסבתא על ישראל של פעם, כשכולם הכירו את כולם והיו ערבים זה לזה. לדוגמה, אפשר לראות פה הרבה פעמים אנשים שיוצאים מהסופר, קונים ארוחה חמה להומלסים שיושבים בחוץ וארוחה לעצמם ופשוט יושבים איתם על המדרכה ואוכלים איתם ארוחת ערב, שואלים לשלומם ומארחים להם לחברה. בנוסף, בהרבה שכונות ועיירות, כל אדם שעובר מולך ברחוב אומר לך שלום ובוקר טוב, זה דבר מדהים בעיניי".
בן (כשנה בעיר): "הפער המטורף בין מה שאתה רואה לבין מה שאתה שומע. הרחובות עמוסי אנשים מכוניות וכו, אבל הכל בדממה, הכל ברוגע, הכי במי מנוחות. מעבר לכך, ולא פחות בולט וחשוב, ה-First Touch עם האנשים ברחוב הוא מאוד מאוד נעים וחייכני. אנשים פתוחים לעזור עם העגלה של התינוק, פתוחים להחזיק לך את הדלת כשאתה נכנס למקום, מחייכים אליך בלי קשר למי אתה ומאיפה אתה. ממש Free Love. זה מעניק אווירה רגועה וכיפית בכל נקודת מגע שיש לך בעיר".
שני (כשנה בעיר): "אני זוכרת שהגעתי לראשונה לדבלין אחרי שחייתי 13 שנה בתל אביב והבנתי כמה שקט יש כאן. לא שמעתי מכוניות צופרות, או אנשים מדברים מתחת לחלון, אלא רק שחפים. זה היה ממש חריג ולקח לי הרבה זמן להתרגל לזה".
מיטל (כ-3.5 שנים בעיר): "האירים נחמדים מאוד, תמיד מסבירים פנים, החל מזרים ברחוב, נהג האוטובוס וכל מה שאתה בד"כ לא רגיל אליו בישראל. כמובן שצפירה בכביש היא משהו נדיר, כמו גם כל תרבות הנהיגה שהיא פשוט יותר רגועה. מה שהפתיע אותי בעיקר זה שהאירים (ובמיוחד בעלי עסקים ונותני שירותים) תמיד ימליצו לפי מה שטוב לך כלקוח ולא מה שיביא להם יותר רווח. הם לא ינסו טקטיקות זולות של מכירות, או יעבדו על לקוחות או ינסו לגבות יותר על שירותים מסוימים, וזה שונה לחלוטין מהתחושה שאתה רגיל אליה בישראל, שאולי רוצים להרוויח עליך".
אוהד (כשנה בעיר): "הרוגע והאדישות – ביומיום הקצב (מחוץ לעבודה) הוא עשירית מהקצב בו דברים מתנהלים בארץ. צריך להתרגל את זה, לקבל את הדברים הפחות טובים שזה מביא (בירוקרטיה וכו׳) וללמוד לסגל לעצמך נקודות מתוך הדבר הזה, שבתקווה אקח איתי ביום מן הימים כשאחזור לישראל".
רן (4.5 שנים בעיר): "הכי הימם אותי זה עד כמה האירים נחמדים ואדיבים. אנשים מחייכים ואומרים שלום ברחוב גם אם הם לא מכירים אותך. בנוסף, תרבות נהיגה הרבה יותר נעימה ואין צפירות או עקיפות מסוכנות".
מה החלק האהוב עליך בעבודה מדבלין?
רן: "אני אוהב את העובדה שאנחנו ב- EMEA HQ והעבודה מרגישה מאוד גלובלית, ושאנחנו חלק ממשהו גדול. אוהב לנסוע למשרד, לעבור במרכז העיר ולהרגיש בחו"ל כל פעם מחדש. אוהב להיות מסוגל לעשות גיחות בסופ"ש לאירופה עם כל המשפחה – ספרד, איטליה, אנגליה, וולש, פורטוגל".
אוהד: "כיף ללכת למשרד החדש שנפתח השנה בדבלין. הוא מרשים ומהנה ויש בו אווירה טובה ויצרנית. אנשים באים מוקדם לעבוד והולכים בשעה סבירה הביתה, והכי חשוב – אין פקקים".
עידו: "את סביבת העבודה הבינלאומית. אנחנו נחשפים למגוון רחב מאוד של שווקים ותרבויות, זו הזדמנות מדהימה. בשנים האחרונות דבלין הפכה להיות מרכז כלכלי וממש האב גלובלי לחברות טק. זה משפיע על העיר כולה. אולי יצחקו עליי אבל בעיניי זה קצת ניו יורק בקטן. תמצאו פה ממש רבעים של מהגרים ממגוון תרבותי רחב, ויש מסעדות איטלקיות, צרפתיות, מזרח תיכוניות וכו' סופר אותנטיות. באמת כיף גדול. הרב-תרבותיות גולשת לכל תחומי החיים ומאפשרת חברויות מיוחדות וחשיפה לתכנים תרבותיים מדהימים".
מיטל: "תרבות רב-גונית וההזדמנות לעבוד עם אנשים ממדינות שונות בעולם והאווירה היותר נינוחה ורגועה בהשוואה לאווירה בישראל. בנוסף, את ההזדמנות הגדולה כמשפחה שהעבודה בדבלין הביאה – היכולת של הילדים להתפתח במדינה כזו, ללמוד אנגלית כשפת אם, ובכלל – חיזוק הגרעין המשפחתי דווקא משום שאנחנו פה".
בן: "הנטוורק עם הצוותים באירופה, עבודה צמודה לקולגות מהצוותים התומכים, עדכון שוטף וחיבור לביזנס עם הקרבה למחלקות השונות, אירועי חברה מקצועיים שמתקיימים רק בדבלין ועוד".
שני: "אני מאוד אוהבת את העובדה שאני גרה בעיר בינלאומית, העובדה שאני מגיעה למשרד ופוגשת עובדי סיילספורס מכל העולם – זאת חוויה מעניינת שחיכיתי לה, זאת חשיפה עצומה לעולמות שונים עם תרבות עבודה ופנאי מגוונים, עם הרגלים ומאכלים שונים. המפגש יוצר חוויות ואירועים חד-פעמיים".
מה הכי חסר לך מישראל?
אוהד: "השמש של תחילת הקיץ, ים ושוק לוינסקי".
עידו: "האוכל! חד משמעית. יש פה אוכל מדהים, אבל לפעמים פשוט בא לך איזה חומוס טוב, שווארמה ברמה או מרק של סבתא. ואת זה אין פה".
בן: "משפחה, חברים, חיי לילה, מסעדות".
שני: "הרבה מה-DNA הישראלי חסר לי בדיעבד: החמימות, הישירות, ואפילו החוצפה הישראלית. אני מאוד מתגעגעת לחברים ולמשפחה שלי, וכמובן – איך לא – אני ממש מתגעגעת לחוף הים".
מיטל: "המשפחה, החברות הקרובות שלי והמאכלים הייחודיים הים-תיכוניים".
רן: "קרבה למשפחה, ארוחות שישי עם המשפחה המורחבת, מסעדות עם אוכל ישראלי אותנטי".
בעתיד, מה יהיה המקום שהכי תתגעגעו אליו בדבלין?
שני: "דבלין היא עיר ירוקה שלכל מקום שאליו תגיע תיתקל במדשאות ירוקות שלא ראיתי בשום מקום בעולם. במרחק נסיעה קצרצר מהעיר אפשר להגיע לאתרי טבע מרשימים עם מפלים וצוקי ענק, קצת שונה מלצאת מתל אביב ולהגיע ל.. פתח תקווה :)"
בן: "בירת גינס טובה בבר מקומי, כל פארק בדבלין הוא מושלם. טיולים מחוץ לעיר (לאן שלא נוסעים, פשוט חלום), והשקט שקיים פה. מה שנקרא Noise Cancelation".
אוהד: "קודם כל, אני עדיין לא הולך לשום מקום : ) אבל אין ספק שאתגעגע לפארקים הרבים שנמצאים בעיר – סן סטפן, מריון, הרברט פארק ועוד".
מיטל: "רחוב גרפטון ופארק סטפן גרין שצמוד אליו".
רן: "לבקר בשבתות באחד הפארקים המרכזיים וליהנות מהטבע ושוק האוכל – Marlay Park, Herbert Park, Saint Anne's Park, People's Park, Tymon Park. לטייל בסופ"ש באגם – להקפיץ אבנים על המים ולעשות טבילה במים קרירים עם הילדים ב-Glendalough, Bartry, Blessington".
עידו: "לשכונה שלי. יש לי תואר שני בהיסטוריה – וההיסטוריה נוכחת פה ממש בכל מקום. אנחנו גרים בלב העיר, מאחורי טירת דבלין. מחלון אחד אני רואה את טירת העיר, מחלון נוסף אני רואה את הקתדרלה המפורסמת של סן פטריק ועוד קתדרלה בת למעלה מאלף שנה. כל זה ברדיוס של פחות מ-100 מטר מהדירה שלנו. יש לי את הבר המקומי שלי שאני אוהב מאוד, ואפילו מזקקת וויסקי נהדרת במרחק הליכה של פחות מ-10 דקות. זו קומבינציה חלומית מבחינתי ואני בטוח שאתגעגע לזה מאוד בעתיד".
