רגעים של אופטימיות בסיילספורס ישראל

״אני יודעת שאנחנו נעבור את זה ביחד. אחרי תקופה כל כך ארוכה של קרע אני מרוגשת עד דמעות לראות את עם ישראל היפה וזה מזריק לי אופטימיות לורידים״ אומרת נועה בנימין, Account Executive בסיילספורס. ״לכל פנייה שאני מקבלת תמיד יש מישהו שרק מחכה לתרום וזה כל כך לא מובן מאליו. מה שחשוב זה שהעזרה הזו מחזקת את מי שצריך, את החיילים שלנו, את משפחות הדרום, וזו נקודת אור מבחינתי. אני מעודדת את כל מי שרק יכול לתת יד, למען העם שלנו וגם למען הבריאות הנפשית שלכם.״

שבוע שלישי למלחמה. ואחת מנקודות האור של ימים אלה, שהם מהקשים שידענו כאן בישראל, היא ההירתמות של כולם לעזרה הדדית, להתנדבות ולסיוע למי שצריכים. זה מרחיב את הלב ונותן תחושה אמיתית שיש תקווה. כמה מעובדי סיילספורס בישראל שיתפו אותנו בשגרה החדשה שלהם: תודה לאודי שויקי, Cloud Architect, נועה בנימין, Account Executive, ניב פרץ Account Executive ומיכל פורת, Social Media and Creative Content Manager.

מה היתה הנקודה שבה החלטת לצאת ולהתנדב?

ניב: ״מיד כשפרצה המלחמה מתן אחי הגיבור קיבל צו 8 ליחידה שבה הוא משרת (סיירת נחל) ובימים הראשונים שלו שם הוא שיתף אותי בחוסרים הרבים של ציוד הכרחי ובכך שביקש מהמ"פ שלו לקחת אחריות לגיוס תרומות עבור השלמת החוסרים. מבחינתי גויסנו ביחד והבטחתי לו שלמרות המרחק הפיזי אעשה הכל כדי לעזור בגיוס של הציוד החסר. לא דמיינתי אז שדרך מסע החיפוש אחר הציוד אכיר כל כך הרבה אנשים טובים שיירתמו לעזור ללא כל תנאי וסייג.״

נועה: "ברגע שהכל התחיל בעלי ואחי גויסו ישר למילואים והרגשתי שאני הולכת לאיבוד בתוך הבכי והטלוויזיה. חיפשתי בכל דרך אפשרית איך להתגייס בעצמי, וכשהבנתי שזה לא יקרה, החלטתי לחפש להשתלב בכל יוזמה שאני יכולה כי יש עוד כלכך הרבה דרכים לתת יד בתקופה הזו. למעשה כולנו מגוייסים ביחד עבור מטרה אחת, וכל עזרה מבורכת."

אודי שויקי: ״בגלל שכבר שוחררתי ממילואים, זה הרג אותי שאני לא יכול לתרום. הרגשתי שאני צריך לעלות על מדים לקחת נשק ולצאת לדרום אבל לא יכולתי. חשבתי מה אני כן יכול לעשות. בזמן שאני יושב בבית מתוסכל אני מתחיל לקבל טלפונים מכל מיני גורמים שצריכים עזרה בארגון וניהול של מערכות מידע לכל הבלאגן שהתרחש. אז הבנתי שזו השליחות הקטנה שלי בתוך כל זה ומיד התחלתי להזיז עניינים. מאוחר יותר, ביום שני ושלישי התחילו להגיע בקשות לעזרה בחמ״לים אזרחיים עם טיפול בפניות ובקשות סיוע ומיד הרגשתי שאני חייב לתת יד גם שם, כמתנדב פרטי מן השורה. אז נכנסתי לאוטו, השכבתי את כל המושבים מאחור כדי לפנות כמה שיותר מקום ונסעתי לשליחות הראשונה שלי של הובלת ציוד לחיילים. אח״כ אשתי ואני המשכנו בהובלת ציוד למשפחות מפונים ובשיכונם אצלנו בישוב. מכאן כבר לא יכולנו לעצור.״

מיכל: ״יומיים אחרי שהכל התחיל, ביום שני, קיבלתי טלפון מדודו שטיינר, חבר טוב שלי. הוא אמר שהצליח לאסוף כמה יתרות buyme מחברים לעבודה, ואולי אפשר לעשות איתן משהו. ישר פרסמתי אצלנו בסיילספורס את היוזמה, ואנשים נרתמו ישר והעבירו את היתרות שלהם. אחרי כמה שעות פתחתי את זה לכולם ושיתפתי את היוזמה בערוצי הסושיאל שלי. עדיין בתוך השוק, ובתוך חוסר האונים שנמשך גם עכשיו, הרגשתי שאני חייבת הסחת דעת, ואם היא גם עושה טוב לאחרים – זה מעולה.

בין הפריטים שנקנו ביוזמה ששותפה לה מיכל פורת: טאבלטים, טואלטיקה, הלבשה תחתונה, נעליים, חטיפי חלבון, מטרנות, חיתולים, פק״לי קפה, שלוקרים ועוד
 

כמה מילים על ההתנדבות שלך. מה עושה והיכן?

מיכל: "ההתנדבות היא למעשה הקמת מיזם שאוסף יתרות Buyme מאנשים ורוכש בעזרתן ציוד לחיילים ומשפחות שפונו מהעוטף וניצלו מהתופת הנוראית. אנשים שולחים אלינו את מספרי השוברים שלהם ואנחנו הולכים ורוכשים ציוד במגוון רשתות: ריקושט, שילב, דלתא, פוקס וסופר פארם. לא מעט פעמים אנחנו מקבלים בקשות נקודתיות מהשטח עבור משפחה ספציפית או צוות של לוחמים, ותומכים מרחוק באמצעות תשלום עם השוברים. גייסנו מעל ל-150 אלף ש״ח ביתרות Buyme וקנינו ציוד בלמעלה מ-120 אלף שקלים. אנחנו ממשיכים כל העת לקבל בקשות מהשטח ולכן גם ממשיכים לגייס תרומות בכל הכוח."

נועה: ״האמת שאני עושה כמה דברים במקביל. אני עובדת יחד עם ניב פרץ, רותם ז׳ורנו ודניאל לוליאן בחמ״ל שנותן מענה לסוגים שונים של פניות, מרמת הקסדה החסרה לחייל, ועד לגיוס ציוד לארגון זק״א. אנחנו במסע גיוס כספים מחו״ל דרך חברים מתגלית וקהילות יהודיות, ובטוחים שנצליח כדי להמשיך להתנהל. בנוסף, אני עובדת עם צוות מדהים של עובדי סיילספורס – הגר חורש, אודי שווקי, רגינה אלברט, אסף אשני – שעוזר לחמלים במעבר לניהול העבודה המדהימה שהם עושים על המערכת של סיילספורס, במקום שילכו לאיבוד בתוך כל הוואטסאפים והקבצים השונים. אנחנו פונים לחמ״לים, מבינים את הפעילות שלהם, ומקימים את המערכת שתתמוך בפעילות הזו. בגלל העובדה שיש הרבה כפילויות בפניות שרצות בין החמל״ים השונים, המטרה היא להגיע למצב שיש חמל מאוחד שיאגד את החמ״לים יחד על המערכת, וכולם יוכלו לראות מי לקח איזו פנייה ומה הסטטוס שלה, איזה נהג פנוי, איפה הוא ממוקם ועוד. אודי, רגינה, הגר ואסף עובדים סביב השעון כדי להוציא את זה לפועל וזה מדהים לראות.״

ניב: ״החמ"ל שלנו מספק מענה לכל סוגי הפניות מכל יחידות הצבא. התחלנו עם סיוע ליחידות הלוחמות עד לרגע שנחשפנו לצרכים הכואבים שיש לארגון זק"א, שחשוב לי לציין עד כמה הארגון הזה הוא כל כך חשוב וקריטי ויש להוקיר להם תודה! מאות אם לא אלפי מתנדבים העושים עבודת קודש, אותם מתנדבים מצלקים את נפשים לאור הזוועות שאליהן נחשפו בעת פינוי הגופות וכל זאת למען העם שלנו. עדיין לא סיימנו בגיוס מלא הציוד, מה גם שבכל עת עולים חוסרים נוספים לאור העובדה שמדובר באירוע מתגלגל, ומכאן אני פונה לכל מי שמעוניין לעזור ולהירתם, אנו נשמח לכל סיוע.״

אודי: ״עיקר העבודה היא בפרויקטים פרו-בונו שאנחנו עושים עם גופי הממשלה, משרד רוה״מ – היחידה לטיפול בשבוים והנעדרים, משרדי ממשלה אחרים וגם כמה גופים אחרים שלהם אנחנו תורמים את המערכת. אני מתכלל, מבין צרכים, מפרק למשימות, עוזר להחליט איך ינתן המענה הטכני וכו׳. מהצד השני אני מתנדב בחמ״ל אזרחי שעסק בחילוץ ושיכון משפחות ובודדים מאזורי הקרבות לדירות אירוח. שם העבודה היתה, פרט להקמת מערכת ניהול החמ״ל, גם התנדבותית בעזרה למשפחות וחיילים בכל צרכיהם, כמו שינוע, הובלה, מזון, ציוד וכו׳.״

שתפ/י אותנו ברגע הכי מרגש שלך בימים אלה

אודי: ״אני חושב שאחד הרגעים הקשים ביותר, ולבטח אירוע שלא אשכח אף פעם, היה שיחה עם הרבנות הצבאית לגבי הקמת מערכת לניהול מערך זיהוי הקורבנות. רוב השיחה בכיתי, כמו משתתפים נוספים, ואף הדובר מטעם הרבנות הצבאית נשבר ברגע אחד ולא הצליח לעצור את רגשותיו. זו היתה שיחה אמיתית, הזויה כואבת ומטלטלת. בסוף השיחה לקחתי חצי שעה הפסקה כדי לנשום ולהרגע.״ 

נועה: ״קודם כל להיחשף לעבודה המדהימה שכולם עושים זה פשוט מרגש בעוצמות שלא חשבתי שקיימות בכלל. כולם מגוייסים, מאוחדים, משתמשים בקשרים שלהם כדי לעשות טוב, נותנים מעצמם את הכל. אני מרגישה שאיבדנו תחושת זמן הימים פשוט רצים וכולם סביב השעון חושבים איך לייעל ולסייע. יצא לי גם להתנדב פיזית במתנ״ס ולהכין ארגזי אוכל לחיילים, כלכך הרבה אנשים רוצים לתת יד עד למצב שפשוט שולחים מתנדבים הביתה. רגע מרגש במיוחד היה ביום שישי האחרון, כשלין שאמי, חברה שלי שהיא גם עובדת סיילספורס וגויסה למילואים בדרום – שלחה תמונה של ארוחת השישי שהצלחנו לארגן לה ולצוות שלה. אין תחושה יותר טובה מזו.״

ניב: ״לצערי אין ביכולתי לבחור סיפור אחד, עברתי כל כך הרבה רגעים מרגשים בימים האחרונים. זכיתי להיחשף ולהכיר לעומק אנשים כל כך מדהימים עם רוח התנדבותית ורצון עז לסייע מכל הלב, בכל יום ויום הלב שלי מתמלא מחדש מהחמלה והערבות ההדדית שיש בעם הזה. אם בכל זאת אני צריך להתמקד במקרה מסוים, אז באחד הלילות קיבלתי הודעה מיניב, קולגה שלי לעבודה בסיילספורס (שראוי לציין, יניב עושה עבודת קודש לאורך כל הדרך) שיש קרוב ל-100 חיילים ללא אוהלי שטח שצריכים פיתרון מיידי. הוא הצליח לגייס את כל הציוד והיה צריך עזרה דחופה עם השינוע. העברתי את ההודעה בחמ"ל שלנו ובחור צעיר בשם יאיר הגיב שהוא נמצא בירושלים עם אופנוע ומצידו שיקשרו את כל האוהלים לאופנוע שלו והוא יסע עד הצפון בצורה הזאת. כמובן שלא אפשרתי לו אבל חמש דקות אחרי שסירבתי הוא התקשר להגיד לי שהשכנה שלו נתנה לו את הרכב. הילד הגיבור הזה נסע בלילה מירושלים עצר בהרצליה לאסוף את הציוד והגיע עד גבולות הצפון למען החיילים, הוא כתב לי ב-3:00 לפנות בוקר שהוא הגיע הביתה חזרה ועוד העז להגיד לי תודה על זה שזיכיתי אותו במצווה.״

מיכל: ״הרבה מהרכישות מתבצעות דרך מתווכים – אנחנו רוכשים את הציוד ומגיע נהג לאסוף את הציוד ולהביא אותו ליעד. כשהמשלוח מגיע ליעדו, אנחנו מקבלים תמונה ובכך יודעים שהושלמה המשימה. בשבוע השני של המלחמה קיבלתי פניה מאם ובנה שפונו משדרות לתל אביב. הם היו זקוקים לדבר אחד פשוט – ביגוד חם ללילה. אשתי אפרת ואני בצענו בדיוק רכישה ענקית עבור משפחות מהעוטף שנמצאות בשפיים, ורכשנו גם סטים של פוטרים עבור האם שפנתה אלי והבן שלה. נסענו לדירה בה היא נמצאת עכשיו, ומסרנו לה באופן אישי את המשלוח. זו היתה הפעם הראשונה שראיתי במו עיני איך הפרויקט הזה משפיע על אנשים. חיבקתי אותה חזק וביקשתי ממנה שלא תהסס לפנות אם היא או מישהי שהיא מכירה זקוקה לעזרה.

סיפור מרגש נוסף התרחש בזמן רכישה ענקית שבצענו בשילב, עבור משפחות שפונו לערבה. המוכרות בסניף בגבעתיים נרתמו באופן מדהים כדי לסייע לנו לבצע רכישה איכותית ומדויקת עבור המשפחות. הן אפילו תרמו מכיסן מאות שקלים בעזרתם יכולנו לרכוש ציוד נוסף עבור המשפחות.״

ניב פרץ וירון סטיל בהעברת ציוד לבסיס בדרום

איזו תמיכה קיבלת כמתנדב/ת מהחברה או מהממונים עליך?

ניב: ״הפרגון הוא אין סופי והוא מגיע מכל כיוון, מהרגע הראשון מיטל טבריה אגמון, המנהלת שלי, שנרתמה גם בעצמה למאמץ, אמרה לי להתרכז כל כולי במטרה להשגת הציוד החסר. לא הפסקתי לקבל הודעות מקולגות שרוצים לעזור. לשמחתי, זכיתי בתמיכה וסיוע בתרומות מצד עובדי החברה שנתרמו יחדיו ובעזרת התמיכה וההירתמות המדהימה הזו בין כל היחידות להם סייענו היו גם אחי והצוות המדהים שמשרת איתו. העברנו להם מזון וציוד נחוץ ובתמורה זכיתי לקבל חיבוק חזק שהיה שווה הכל. אני רוצה להודות גם לנועה ורותם גיבורות העל שעברו מלהציל אותי בעבודה ללהציל אותי בהירתמות מלאה! ולעוד מישהי אחת ויחידה,  דניאל לוליאן, שבזכותה הפכנו מכמה חברים טובים שמנסים לעזור – לחמ״ל של ממש. היא מנצחת על הכל מלמעלה ולא נחה עד שכל דבר מטופל!״

אודי: ״כרגע אנחנו מרגישים שיש לנו יד חופשית להחליט (במגבולות האישור שניתן לנו) איפה נכון ביותר שנעזור עם הטכנולוגיה שלנו ואיפה אנחנו יכולים לעזור כקבוצה בעלת השפעה (בלי קשר לטכנולוגיה). אנחנו קבוצה קטנה בארגון שמרכזת את כל הפניות ואנחנו פועלים לפי הנחיות שקיבלנו מהארגון למעלה. בעזרת איילת אייזן (Account Executive, Public Sector, Tableau בסיילספורס) אנחנו מעבירים את הדרישות שלנו להנהלה ולמחלקה המשפטית כדי לקבל אישור לצאת לדרך עם כל אחת מהיוזמות. זה מדהים כמה מערכות הצלחנו להרים בפחות משבועיים והכל כתרומה של החברה המדהימה הזו! גם כח האדם וגם הטכנולוגיה. הכל בחינם.״

מיכל: ״מהרגע הראשון שהחל המבצע אני מקבלת תמיכה מלאה מהמנהלת שלי, נילי. בתקופה כל כך חסרת אונים חשוב לי להרגיש שאני עוזרת, משפיעה ומסייעת למי שצריכים. המנהלת שלי הבהירה לי שהבריאות הנפשית שלי במקום הראשון ותמכה מאוד בשיווק וההפצה של הפרויקט על מנת שיגיע לאנשים נוספים. זה לא מובן מאליו בעולם העבודה התובעני שלנו לזכות בסביבה כל כך תומכת שיודעת לשנות את סדר העדיפויות בהתאם למצב.״

נועה: ״אני שייכת לצוות גלובאלי, למעשה היחידה פה בארץ וזה אתגר מאוד לא פשוט. הממונים עלי לא מאוד מעורבים וזה טבעי, קשה לצפות שיבינו מה עובר עלינו. אני חייבת לציין שבסייט הישראלי יש אנשים שהם מלאכים, שלא חסר להם במה להתעסק עכשיו אבל בחרו לקחת אותי תחת חסותם, מחבקים ותומכים, מחממים לי את הלב ואני אסירת תודה על כך. אני פשוט יודעת שיש לי גב חזק, למי לפנות ועל מי לסמוך.״

מה שומר על האופטימיות שלך?

אודי: ״חד משמעית, לשמוע מאנשים לגבי הפעילות שלהם והיקף ההשפעה שלהם. זה מדהים! כל כך הרבה אנשים עושים כל כך הרבה טוב. זה לא נתפס. יש שיחות שאני ממש מקבל צמרמורת מלשמוע על העשיה של האזרחים המדהימים האלו. זה ממלא אותי מוטיבציה מטורפת וקצת אופטימיות בימים נוראיים אלו.״

מיכל: ״ קשה להיות אופטימית בזמנים כל כך חשוכים, אבל ההיתרמות המלאה של הישראלים הטובים מחממת את הלב. אני משוחחת עם יהודים, ערבים, דתיים, צעירים ומבוגרים – וכולם רוצים לעשות מה שאפשר כדי לעזור. אחד הדברים הנפלאים בפרויקט הזה הוא שהוא גורם לאנשים להשפיע גם באמצעות תרומה של שקלים בודדים. בין אם זה בתרומה, ברכישה, בשינוע או בקישור למי שצריך עזרה – אני אופטימית לגבי החוזק של העם שלנו ויודעת שבסופו של דבר – אנחנו ננצח.״

ניב: ״העם הזה! תמיד ידעתי כמה העם הזה ייחודי, למרות אין סוף חילוקי הדעות הניכרים בין האזרחים במדינה שלנו, יש פה מעורבות הדדית ואחדות שאין כמותה בשום מקום אחר בעולם. לזה אנו נחשפים בעיקר ברגעי קושי ומשבר, אתה מבין באמת את החוזק שלנו כעם, זה מדהים לראות איך אנשים זרים מחזקים ותומכים זה בזה והיקף החוסן שנחשף בלתי יתואר בייחוד ברגעים הכי הקשים.

אבל אם לומר את האמת, הרגעים ששווים את כל המלאכה הזו הן אותן תמונות של החיילים הגיבורים שלנו עם הציוד עבורו הוקם החמ"ל שלנו, ובעצם להבין שהצלחת לעזור ולו במעט במלחמת הקיום של המדינה שלך ובעיקר להעלות חיוך לחיילים הגיבורים שלנו שנמצאים בקו ראשון במלחמה הזו במרחק פסיעה מהאויב שרוצה בהשמדתנו ומסכנים את חייהם במטרה להגן על תושבי מדינת ישראל.״

ומפה אני יוצא בקריאה לכל מי שנחשף לכתבה הזו –  אנא מכם, לכו להתנדב ולעזור! גם למען הציבור וגם למענכם. עשיית הטוב לאחרים בסוף חוזרת גם אלינו זו תחושת סיפוק שאין כמותה, בייחוד בימים קשים כמו אלה שאנחנו עוברים. תודה על הזכות שנמשיך לתרום בעשייה, עם ישראל חי!״